<h1>כל בו הלכ' עירובי תחומין סימן ל"ד</h1>
<h2>דף יז:</h2>
היוצא חוץ לתחום המדינה שלשה פרסאות לוקה מן התורה שנאמר אל יצא איש ממקומו כלומר חוץ למחנה ישראל, והוא היה י"ב מילין שהן שלשה פרסאות, ומדברי סופרים אין לו לילך חוץ לאלפיים אמה חוץ לעיר, נמצאת למד שמותר לילך בכל העיר בין גדולה בין קטנה וחוצה לה אלפיים אמה, ואפילו אינה מוקפת חומה.
<h2>דף לא:</h2>
הרוצה לשלוח עירובו ביד אחר להניחו במקום שהוא רוצה לקבוע שם שביתתו הרשות בידו. ואם הניחו במקום אחר אין עירובו עירוב. ואם אמר לו ערב עלי סתם ולא פירש לו מקום ועירב עליו באי זה רוח שירצה הרי זה עירוב כיון שלא יחד לו רוח.
<h2>דף לב:</h2>
וצריך להיות הוא ועירובו במקום אחד, כדי שיהיה אפשר לו לאכלו בין השמשות, לפיכך אם נתכוון לשבות ברשות הרבים והניח עירובו ברשות היחיד, נתכוון לשבות ברשות היחיד והניח עירובו ברשות הרבים, אינו עירוב, לפי שאי אפשר (להכנס) [להכניס] ולהוציא מרשות הרבים לרשות היחיד אם לא הכל בין השמשות, אבל אם נתכוון לשבות בכרמלית והניח עירובו ברשות הרבים או ברשות היחיד והניח עירובו בכרמלית עירובו עירוב, לפי שבשעת קניית העירוב שהוא בין השמשות מותר להוציא ולהכניס מכרמלית לאחת משתי רשויות לדבר מצוה, שכל דבר שהוא מדבריהם לא גזרו עליו בין השמשות במקום מצוה או במקום דוחק.
<h2>דף מא:</h2>
המפרש בים צריך שיקנה שביתתו בתוך הספינה קודם, וכן מי שבא בספינה בשבת והגיע אל המדינה אין לו לזוז מן הספינה לצאת לחוץ כל השבת כיון שהלך יותר מאלפיים אמה, אבל אם נצרך לנקביו הרי זה יוצא (ונכסו) [ונכנס] למדינה והולך לביתו או לבית חבירו וישאר שם אם ירצה, אבל לא ילך בעיר.
ואם הגיעה הספינה בשבת לנמל ועשה העכו"ם הכבש לעצמו לירד בו כמו שדרכם לעשות מותר לישראל לירד בו לאותו נמל, ובלבד שיהיה בינו (ובינו) [ובין הארץ] כשיכנס השבת אלפים אמה או פחות, אבל אם נכנס עליו השבת והוא חוץ לתחום אותו מקום שעמדה בו הספינה בשבת, אסור לצאת מן הספינה עד מוצאי שבת, אלא אם לא יכול לעשות צרכיו בספינה לעיני בני אדם ואז יהיה מותר לו לירד ליבשה ועושה צרכיו וחוזר אם לא יתכן לצאת לו ליבשה עד מוצאי שבת, מפני שגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה כמו שנתבאר. ואם הורידוהו עכו"ם באונס כגון שהשליכוהו במדינה או במערה ובכלל רשות היחיד אז מותר להלוך בכולה, ואם השליכוהו במדבר ר"ל רשות רבים אסור לו לצאת חוץ לד' אמות אלא אם כן יכריחנו עשות צרכיו כמו שזכרנו שיצא ויתרחק עד מקום הראוי לו לעשות צרכיו וחוזר למקומו שהוא אותן ד' אמות. ואם היה אותו מקום שהשליכוהו בו עכו"ם מדבר מקום סכנת נפשות ומתיירא מפני לסטים וחיה רעה, מותר לו לילך בשבת במדבר עד שיגיע למקום שאין בו סכנת נפשות ואפילו נצרך שישא כלי זיין בידו מותר לו במקום סכנה.
תשובת שאלה להרמב"ם ז"ל ששאלו לו אם מותר ללכת בנהרות הגדולות אם לאו, מה ההפרש שיש בין ההליכה בספינה או בצואר של קורות, ואם מותר להיכנס בספינה בערב שבת, ואיך דין התשמיש בספינה בשבת, ואם הגיעה הספינה למקום מן המקומות בשבת אם מותר לרדת ליבשה, ואיך הוא מותר, ואם אינו מותר אם ישליכוהו באותו מקום באונס איך תהיה הנהגתו שם. וזה עיקר התשובה שהשיב. אין הפרש בין ההליכה בימים המלוחים ובין אלו הנהרות שמימיהן מרובים הכל מותר אין בו איסור כלל. ואין הפרש בין ההליכה בספינה ובין ההליכה על גבי צואר של קורות והדומה להם הכל מותר, אלא אם כן לא יהיו המים עמוקים ויהיה בין שטחם ובין הארץ פחות מעשרה טפחים, ואז תהיה ההליכה באותן המים בשבת אסורה. ודין ההליכה באלו כדין הליכה בארץ ויתלה בזה איסור תחומין. ואמנם המים המרובין שגבהן עשרה טפחים או יתר ההליכה על גבם מותר לפי שאין איסורי תחומין למעלה מעשרה באויר כרמלית, ומפני זה היה מותר ללכת בימים המלוחים תמיד על אי זו תכונה שיהיו כי אויר הים לא יתלה בו איסור תחומין למעלה מעשרה כלל. ואם יהיה לנו ספק באותן המים אם יש בגבהן עשרה אם לאו מותר ללכת בהם בשבת, הואיל ואותה הספינה הקטנה או צואר של קורות שטים על פני המים שלא נודע עומקם. והראיה על זה השורש המוסכם עליו והוא אמרם ז"ל ספיקא דרבנן לקולא דאורייתא לחומרא. ואמרו זכרונם לברכה תחומין דרבנן. ואמנם ההפלגה באלו הנהרות ובמה שדומה להם מותר הוא בערב שבת לפי שהסיבה שבשבילה נאסור עליה אין מפליגין פחות משלשה ימים אינו אלא בשביל הצער והבלבול והקיאה למקצת בני אדם, וזאת הסיבה נעדרת בהליכה באלו הנהרות ולפיכך יעדר הדין הנמשך אחריה.
<h2>דף מב:</h2>
המהלך אלפיים אמה שיש לו להלך וכלתה מדתו בתוך המדינה, אינו מהלך אלא עד סוף מדתו, אבל מותר לטלטל בתוך המדינה על ידי זריקה, אבל אם לא כלתה מדתו בתוך המדינה אלא חוץ למדינה או בסוף המדינה תחשב כל המדינה כד' אמות ומהלך חוצה לה תשלום ד' אמות (על) [עד סוף] אלפיים אמה.
והטלטול בכל הספינה הוא מותר מפני שהיא רשות היחיד גמורה בין בהליכתה בין בעמידתה, ואילו צואר של קורות אסור להשתמש על גבו אלא בארבע אמות על ארבע אמות לפי שאין להם מחיצות ודינם כדין ההולך על המים שהוא כרמלית.
<h2>דף מט:</h2>
מי שיצא מערב שבת חוץ מן המדינה ועמד במקום אחד חוץ מן התחום או בסופו, ואמר שביתתי במקום זה, וחזר לעירו ולן שם, יש לו לילך למחר מאותו מקום אלפיים אמה לכל רוח, וזהו עיקר עירובי תחומין לערב ברגליו, שלא אמרו לערב במזון ב' סעודות בלבד אף על פי שלא יצא ולא עמד שם אלא להקל על העשיר שלא יצטרך לצאת אלא ישלח עירוב ביד אחר שיניחנו לו. ואם נתכוון לשבות במקום ידוע אצלו כגון אילן או בית, ויש בינו ובין אותו המקום כשחשכה אלפיים אמה או פחות, והחזיק בדרך והלך כדי שיגיע לאותו מקום ויקנה בו שביתה, אף על פי שלא (הגיעו) [הגיע] שם ולא עמד אלא החזירו חבירו ללון עמו או שחזר מעצמו ללון או נתעכב, מותר לו לילך למחר עד המקום שנתכוון לו, ומאותו מקום אלפיים אמה לכל רוח, כיון שגמר בליבו לשבות שם והחזיק בדרך נעשה כמו שעמד שם או הניח עירובו שם.
<h2>דף נא.</h2>
כתב ה"ר מאיר אדם שמודד אלפיים אמה לתחום שבת יש למדוד דרך הילוכו אם אין שם אלא אלפיים אמה בצמצום אין לסמוך על זה וללכת כולן שמא יש יותר, כי מן הדין אין לה לאמה כי אם ו' טפחים והטפח ארבע גודלין. והגיה הר"ף ז"ל מיהו לפירוש רבינו תם אין לחוש דפי' אלפיים אמה שאמרו הן ואלכסונן [אפילו מכל רוח] עכ"ל.
<h2>דף נב.</h2>
וזה שאמרנו שצריך הקונה שביתה להחזיק בדרך, לא שיצא והלך בשדה, אלא אפילו ירד מן העליה לילך לאותו מקום וקודם שיצא מפתח ביתו החזירו חבירו הרי זה החזיק בדרך וקנה שם שביתה. וכן אין צריך לומר שביתתי במקום פלוני אלא משגמר בליבו והחזיק בדרך כל שהוא קנה. וכל שכן למי שיצא כנגדו ועמד במקום שקנה בו שביתה שאינו צריך לפרש אלא כיון שגמר בליבו קנה.
<h2>דף נה:</h2>
וכל בית דירה היוצא מן המדינה כגון בית הכנסת ויש בו דירה לחזנים ובית עבודה זרה שיש בו דירה לכומרים ואוצרות שיש בהם בית דירה ושלש מחיצות שאין בהן תקרה ויש בהן ארבע אמות על ארבע אמות והקבורה והגשר שיש בהן בית דירה והבורגנין ובית הבנוי [בהן] [בים] (ובית) [וב'] מחיצות שיש עליהן תקרה ומעזיבה ומערה שיש בנין על פיה ויש בה דירה כל אלו שהיו בתוך שבעים אמה ושירים מצטרפין עמה. וכשמודדין אלפיים אמה מודדין מאותו הבית וחוצה. ורואין כאילו (הוא) [חוט] מתוח על פני כל המדינה. ומודדין חוץ לאותו חוט אלפיים אמה. היה בית קרוב למדינה בשבעים אמה ושירים ובית שני סמוך לזה בשבעים אמה ושירים וכן עד מהלך כמה ימים, הכל כמדינה אחת, ומודדין חוץ לבית האחרון אלפיים אמה, ובלבד שיהיו הבתים של ד' אמות או יתר. היו שם עירות הסמוכות בתוך מאה וארבעים אמה ואחת ושליש כדי שיהיה לכל אחת ע' אמה ושיריים נעשה הכל כעיר אחת. וכן אם היו ג' כפרים משולשין ובין כל אחד מהסמוכין מאה ארבעים אמה ואחת ושליש עד שנמצא בין השנים החיצונים מאתים שמונים ושלש אמה פחות (חומש) [שליש] נעשה הכל כמדינה אחת, ומודדין אלפיים לכל רוח חוץ לשלשתן.
<h2>דף נח:</h2>
ואין סומכין אלא על מדידת אדם מומחה במדידת קרקעות. ואפילו עבד או שפחה נאמנין לומר עד כאן תחום שבת. ונאמן הגדול לומר זכור אני שעד כאן היינו באים בשבת כשהייתי קטן, וסומכין על עדותו בדבר הזה שאין להחמיר בדבר לפי ששיעור אלפיים אמה מדבריהם.
<h2>דף סא.</h2>
הרוצה לצאת בשבת או ביום טוב חוץ לתחום יניח מבעוד יום עירובי תחומין. כיצד מניח מזון שתי סעודות או לפתן כדי לאכול בו שתי סעודות רחוק מהמדינה בתוך התחום, ויקבע שם שביתתו, ואף על פי שחזר למדינה יחשב לו כאילו שבת במקום שהניח מזון ב' סעודות, ויכול למחר לילך אלפיים אמה ממקום עירובו לכל רוח, כיצד הרי שהניח עירובו ברחוק אלף אמה מביתו של מדינה לרוח מזרח, נמצא מהלך למחר אלפיים אמה למזרח ומהלך אלפיים אמה ממקום ערובו לרוח מערב, אלף אמה שמן העירוב ועד ביתו, אלף אמה מביתו בתוך המדינה, ואינו מהלך במדינה אלא עד אלף אמה. היתה מידתו עד סוף המדינה פחות מאלף אפילו אמה אחת שנמצאת מדתו כלה חוץ למדינה, תחשב המדינה כולה כארבע אמות ומהלך חוצה לה תשעה מאות וצ"ו אמות תשלום אלפיים אמה. לפיכך אם הניח עירובו ברחוק מביתו שבמדינה אלפיים הפסיד כל המדינה, ונמצא מהלך מביתו ועד עירובו אלפיים אמה (ואינו מהלך מביתו שבמדינה אלפיים אמה הפסיד כל המדינה ונמצא אינו מהלך מביתו שבמדינה לרוח מערב אפילו אמה אחת) [ומעירובו אלפיים ואינו מהלך מביתו שבמדינה לרוח מערב אפילו אמה אחת].
<h2>דף פב.</h2>
רבים שרצו להשתתף בעירובי תחומין מקבצין כולן עירובן ב' סעודות לכל אחד, ומניחין הכל בכלי במקום אחד במקום משומר מן העכברים ומן החיות שלא יאכלוהו. ואם עירב אחד על כולן צריך לזכותן על ידי אחר, וצריך להודיען שאין מערבין עירובי תחומין אלא לדעת שמא אינו רוצה לערב באותו רוח שעירב זה, אבל מערב אדם על [ידי] בנו ובתו הקטנים ועל [ידי] עבדו ושפחתו הכנענים שלא מדעתן.
אין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה כגון ללכת לבית האבל או לבית הנישואין או להקביל פני רבו או כיוצא בזה או מפני היראה כגון שהיה בורח מפני הגויים או מפני לסטים, ואם (ערוב) [עירב] שלא לאחד מכל אלה עירובו עירוב.
<h2>דף פב:</h2>
כשם שמברכין על עירובי חצירות כך מברכין על עירובי תחומין, ואומר בזה העירוב אקנה שביתה במקום זה ואהא מותר לילך אלפיים אמה ממקום זה לכל רוח. ואם היה מערב על רבים אומר בזה העירוב יקנו שביתה במקום זה פלוני ופלוני או בני מקום פלוני או בני עירי ויהא לפלוני ופלוני או לבני מקום פלוני או לבני עיר זו להלך ממקום זה אלפיים אמה לכל רוח.
